בין סמכות לביקורת: מסע אישי בגישת איפכא מסתברא אל תוך משטרת ישראל הבלוג של ד"ר עו"ד יריב וינצר, אסטרטג ומומחה לניהול איפכא מסתברא

בין סמכות לביקורת: מסע אישי בגישת איפכא מסתברא אל תוך משטרת ישראל

הבלוג של ד"ר עו"ד יריב וינצר, אסטרטג ומומחה לניהול איפכא מסתברא 

בין סמכות לביקורת: מסע אישי בגישת איפכא מסתברא אל תוך משטרת ישראל

המאמר עוסק במתח המתמיד בין סמכות לאמון במערכת המשטרתית בישראל, תוך התמקדות בחוויות אישיות שצברתי בעבודה עם מערכת הביטחון והמשטרה.

חוסר האמון הציבורי במשטרה נובע, בין השאר, מטעויות מערכתיות, כשלים בתרבות הארגונית ומערכת היררכית נוקשה, שמגבילה את שיקול הדעת של השוטרים בשטח.

המאמר מציין את הקיטוב החברתי וההבדלים בין המגזרים השונים, שלעיתים מצריכים אכיפה שונה. בהקשר אישי, נדונו גם המפגשים שלי עם מערכת המשפט והמשטרה, בהם נחשפתי לעיוותי דין ולעיתים גם להחמרת המתח עם הציבור.

המאמר מציע פתרונות בגישת איפכא מסתברא – תוך הצגת גישה גמישה, אנושית ושקופה לשיפור שיתוף הפעולה עם הציבור. לשם כך, יש לשפר את הדוברות המשטרתית וליצור שיח שוויוני עם המגזרים השונים כדי לשפר את האמון הציבורי במערכת.

המתח המתמיד בין סמכות לאמון

המשטרה בישראל, כמו בכל מערכת שיטור בעולם המערבי, נדרשת לשמור על הסדר הציבורי, להפעיל אכיפה, ולדאוג לשמירה על החוק. עם זאת, ההתמודדות עם האזרחים אינה פשוטה. מצד אחד, המשטרה זקוקה לסמכות ולכוח כדי להרתיע ולמנוע פשיעה; מצד שני, היא חייבת לשמור על האמון הציבורי, כאשר כל פעולה שלה נבדקת בקפידה על ידי הציבור, התקשורת והמערכת הפוליטית.

הבעיה האמיתית שמציבה המשטרה בפני עצמה היא הצורך להפעיל כוח כשיש דרישה להפעיל סמכות, מבלי לאבד את האמון של הציבור. גישה כוחנית, ניהול צמוד וקשוח מצידה של המשטרה לא תמיד מבטיחים את הרצוי. דווקא בשיטות הגישור וההבנה האנושית יש פתרונות אפקטיביים, אך את זה קשה להשיג, במיוחד כאשר מדובר במערכת כל כך גדולה, ארגונית ומורכבת.

כמי שמלווה את המערכת המשטרתית במשך שנים, מצאתי את עצמי שואל לא אחת את השאלה: איך המשטרה יכולה לתקן את עצמה ולזכות מחדש באמון הציבור? דרך עבודה עם ד"ר יריב וינצר, אסטרטג ומומחה לניהול איפכא מסתברא, גיליתי שהפתרון לא תמיד נמצא בצד אחד של המטבע. אם המשטרה תוכל להטמיע אסטרטגיה חדשנית, לשלב כוחות ומעורבות אנושית בשיקול הדעת שלה, היא יכולה להימנע מהשחתת האמון.

חוסר האמון – ניתוח שורשי המשבר

ההיסטוריה הכואבת שלא נשכחת

המשטרה הישראלית התמודדה לאורך השנים עם מספר פרשות שזעזעו את הציבור וגרמו לאיבוד אמון במערכת. לדוגמה, פרשות כמו "ההפגנות החרדיות" והיחס כלפי המגזר הערבי בישראל, יצרו תחושת ניכור, חוסר צדק ואי שוויון. כל פרשה כזו רק חיזקה את הדימוי השלילי של המשטרה והרחיקה את הציבור. הציבור לא רק לא ראה את המשטרה כגוף שמגן על זכויותיהם, אלא כסמכות שמונעת מהם זכויות בסיסיות ומחמירה איתם.

בשיחות עם שוטרים, ניסיתי להבין את חוויותיהם האישיות. אחד השוטרים סיפר לי כיצד המשטרה נתפסת בעיני הציבור כתאגיד קר וחסר רגשות, דבר שגורם לשוטרים להתמודד עם האזרחים בצורה לא תמיד אופטימלית. חוויות כאלו, כשהן נוגעות בהשפעתם של האירועים ההיסטוריים על תודעת הציבור, מעצימות את תחושת חוסר האמון כלפי המערכת. יש להבין כיצד הזיכרונות ההיסטוריים משפיעים כיום על האופן שבו הציבור תופס את כוחות המשטרה.

התרבות הארגונית: מבנה היררכי נוקשה

המשטרה בישראל פועלת במסגרת ארגונית היררכית נוקשה, בה כל החלטה, לפעמים קריטית, תלויה בדרג הגבוה ביותר. השוטר בשטח, לא אחת, מוצא את עצמו מתמודד עם פקודות שמובילות לפעולות לא תואמות לסיטואציה. פעמים רבות הרגשות האישיים של השוטרים אינם זוכים למענה, והם נדרשים להוציא פקודות כמו רובוטים.

דעתי כמומחה לניהול איפכא מסתברא, הבעיה טמונה במבנה היררכי שאינו מציע שיח אנושי, אלא מכתיב עקרונות פעולה מחמירים מדי. חוויות מאותה מערכת משטרתית מראות את הקושי להתגמש ולהתמודד בצורה יצירתית במצבים משתנים. אם המשטרה רוצה לשמור על אמון הציבור, עליה לשלב בין הגישות החוקים והאנושיות, לא להפעיל אכיפה בצורה חובבנית אלא מתוך שקילה מושכלת של כל פעולה.

הזירה החברתית: קיטוב וחוסר אמון מגזרי

הפערים האתניים והחברתיים בין מגזרים שונים – כגון החברה הערבית, החרדית והחילונית – הופכים את המשטרה לגורם שנמצא בעין הסערה במקרים רבים. חוויות ישנות וטעויות שנעשו במעבר בין סקטורים שונים יצרו תחושת ניכור כלפי המערכת. כל פרט קטן יכול לשמש כזרז להחמרת המתח הזה.

כשהייתי מעורב בפרויקטים עם המגזר החרדי או הערבי, נחשפתי לתחושת המיאוס והאכזבה שחשו כלפי כוחות המשטרה. אחד מהשוטרים בשטח שיתף אותי בחוויותיו: "הם תמיד רואים בנו את 'המשטר', את הגוף שצריך למנוע מהם חופש פעולה", כך אמר לי. תחושת האויב, אם כי לא תמיד מודעת, נובעת מהממשק התקשורתי הרעוע.

המפגש האישי שלי עם המערכת: עדויות מהשטח

באולמות בתי המשפט: הצדק שאיבד את דרכו

לא אחת נאלצתי לייצג לקוחות שנעצרו בעטיים של חקירות בלתי תקינות או מעצרים מיותרים. גישה חפוזה מדי, חוסר רצון לבדוק מחדש את החלטות החקירה, מובילים לעיתים למערכת משטרתית שמשפיעה על האזרח בצורה שאינה שוויונית. ניתוח המקרים שלי עם לקוחות שנפגעו מהמשטרה, מלמד אותי כי לעיתים תהליכים ביורוקרטיים וארגוניים מקדימים את טובת הציבור. המקרים הללו לא רק מעכבים את קבלת ההחלטות אלא גם פוגעים בתחושת הצדק.

 בתחנות המשטרה: בין פקודות לאנושיות

לאורך השנים יצא לי לפגוש שוטרים רבים בתחנות משטרה ברחבי הארץ, ולשמוע מהם כיצד הם חווים את המשבר הפנימי של המשטרה. אחד השוטרים, ששוחחתי איתו, סיפר לי על תחושת היעדר האנושיות שמלווה את כל החלטות השטח – שוטרים מרגישים לא פעם כי הם מחויבים לפקודות ולא למערכות הערכים האנושיות. זאת, למרות הידע והניסיון שהם צברו בשטח.

 'גיבורים קטנים': המשטרה במיטבה

באמצעות 'עבודתי' כנשיא עמותת "גיבורים קטנים", התאפשר לי לראות את המשטרה פועלת לא רק בתור גוף סמכותי, אלא גם כשותף פעיל בקידום ערכים חברתיים. אחד השוטרים המובילים, שהיה שותף בפרויקטים שלנו, שיתף אותי כי פעם ראשונה הוא חווה את המשטרה לא רק ככוח האכיפה, אלא כצד חברתי שמעורב בנושאים משמעותיים. המפגשים הללו הראו לי איך ניתן לשלב את המשטרה בתרבות עוטפת, כזו שאינה נתפסת כאויב, אלא כשותפה במאבק לקידום החברה.

 התקשורת: כשהמסך מעוות את המציאות

כותרות שליליות – המהות אבודה

התקשורת, כפי שמראה המציאות, פעמים רבות מציגה את המשטרה באור שלילי בלבד, מבלי להציג את כל התמונה. התקשורת התמקדה במקרים כמו תקיפות שוטרים והפעלת כוח בלתי מידתי, תוך שהיא אינה מציגה את המאמץ שנעשה ביומיום על ידי רבים מהשוטרים לאכוף את החוק בדרך שמכבדת את האזרח. פעמים רבות, במקרים שהיו מעורבים בהן האשמות כלפי המשטרה, התקשורת לא פרסמה את הסיפור המלא.

אסטרטגיית דוברות מיושנת

הדוברות המשטרתית בישראל סובלת ממערכת תגובות אוטומטיות, שאינה מצליחה למנוע את הרגשות השליליים כלפי המערכת. יש צורך בגישה חדשה לדוברות, שבה המשטרה תנקוט בגישה יוזמת, תחשוב קדימה ותהיה שקופה יותר.

הזירה הפוליטית: בין עצמאות ללחץ פוליטי

הקשר בין המשטרה לפוליטיקה הוא אחד המורכבים ביותר. פעמים רבות נראה כי יש מי שמנסים למנוע מהמשטרה לפעול בצורה עצמאית, ולפעמים יש פגיעות במנהל הציבורי כאשר מינויים פוליטיים משפיעים על פעילותה. בין אם מדובר במינויים פוליטיים או בהשפעה של פוליטיקאים על תהליכים במערכת הביטחון, כל פנייה כזו פוגעת בעצמאות השוטר בשטח, דבר שמוביל לשחיקה באמון הציבור.

 מה ניתן לעשות? – הצעות בגישת איפכא מסתברא

כאסטרטג המומחה לניהול איפכא מסתברא, אני מציע גישה שונה לגמרי בנוגע לניהול המשטרה. במקום להתמקד אך ורק בכוחניות ובסמכות, על המשטרה לפתח שיח פתוח יותר עם הציבור ולתת מקום לאנושיות בתוך הארגון. יש לפתח מערכת של קשרים אנושיים, גמישות בשיקול הדעת והבנה לעומק של הסיטואציות השונות בשטח.

סיכום: משטרה חזקה = חברה חזקה

לסיום, יש להדגיש כי משטרה חזקה היא לא בהכרח משטרה כוחנית. היא חייבת להיות משטרה חכמה, קשובה ואנושית, כזו שמבינה את מקומה בחברה ומספקת שירות לכולם בשוויון.  חיזוק המשטרה יוביל לחיזוק החברה הישראלית כולה .

המייל שלי

הדרך שלי עם המשטרה ועם המג"ב בנושא גיבורים קטנים מלמדת כי כל אדם בגינס הוא לא מנגנון

#משטרה#אמון הציבור# איפכא מסתברא# יריב וינצר