מבחן המפכ"ל ונציב שב"ס: חובת נאמנות – לממנה או לציבור?מאת: ד"ר וינצר | אסטרטגיה, איפכא מסתברא ופוליטיקה

מבחן המפכ"ל ונציב שב"ס: חובת נאמנות – לממנה או לציבור?

מאת: ד"ר וינצר | אסטרטגיה, איפכא מסתברא ופוליטיקה

מבוא: נאמנות במבחן – בין הממנה לציבור

בכל דמוקרטיה מתפקדת, מערכות אכיפת החוק והשלטון מהוות את עמוד השדרה של הסדר החברתי. בראש המערכות הללו עומדים בעלי תפקידים עם אחריות עצומה: מפכ"ל המשטרה ונציב שירות בתי הסוהר (שב”ס). תפקידם אינו רק ניהולי או טכני;

הם סמלים של שלטון החוק, של סדר ציבורי ושל תחושת ביטחון לאומית ואישית.

אבל כאן עולה השאלה המהותית:

למי נתונה חובת הנאמנות העליונה של אותם בכירים? האם היא נתונה לדרג שמינה אותם, או לציבור שאותו הם אמורים לשרת?

שאלה זו אינה תיאורטית בלבד. היא הופכת למרכזית בכל פעם שמתרחשת פרשייה המעוררת שאלות של ניגוד עניינים, אמינות, שקיפות ומחויבות. המתח בין הנאמנות לממנה לבין החובה המוחלטת לשמור על שלטון החוק נמצא בלב המשבר הנוכחי סביב המפכ"ל והנציב. זהו לא רק מבחן אישי לשני בכירים – זהו מבחן אסטרטגי למערכת כולה.

ציר ראשון: מהי חובת הנאמנות של המפכ"ל ונציב שב”ס?

1. נאמנות לממנה – אחריות מנהלית ופוליטית

המפכ"ל ונציב שב"ס ממונים על ידי הדרג הפוליטי, והם מחויבים לפעול בהתאם למדיניות המוצהרת של הממשלה הנבחרת.

המינוי הפוליטי מעניק לממשלה את הזכות לפקח עליהם.

ישנה ציפייה שהם ישתפו פעולה עם השר הממונה ויפעלו בכפוף להנחיותיו.

2. נאמנות לציבור – עקרון שלטון החוק

לצד הנאמנות לממנה, קיימת נאמנות עליונה לציבור הרחב.

הם מחויבים לפעול בהתאם לחוק ולערכים של צדק ושוויון.

הם נדרשים להגן על אמון הציבור במערכות שהם עומדים בראשן.

חובתם היא לא רק לציית לחוק, אלא גם להימנע ממראית עין של ניגוד עניינים או השפעה בלתי ראויה.

3. נאמנות למערכת – שמירה על הארגון כמוסד מקצועי ועצמאי

למפכ"ל ולנציב יש אחריות לשמור על האתוס הארגוני של המשטרה ושב"ס.

הם צריכים להגן על אנשיהם, אך גם לדרוש מהם סטנדרטים אתיים ומקצועיים גבוהים.

הם מהווים גורם מאזן בין הדרג הפוליטי לבין צרכי המערכת.

משפט מפתח:

"נאמנות אישית לממנה אינה יכולה לבוא על חשבון החובה העליונה לציבור ולחוק".

 ציר שני: נאמנות תחת לחץ – המתח בין פוליטיקה למערכת אכיפת החוק

1.המפכ"ל והנציב במבחן לחצים פוליטיים

מינוי בכירים במערכות האכיפה נעשה על ידי הדרג הפוליטי, אבל מה קורה כאשר נאמנות זו עומדת בסתירה לאינטרס הציבורי?

האם ניתן לצפות מהמפכ”ל והנציב לקבל החלטות בלתי תלויות כאשר הם נתונים ללחצים פוליטיים מצד הממנים?

2. מראית עין של ניגוד עניינים

גם אם לא מתבצע ניגוד עניינים בפועל, עצם קיומה של מראית עין כזו מזעזע את יסודות האמון הציבורי.

שינוי גרסה או אמירה לא ברורה מצד המפכ"ל או הנציב פוגעים בתדמית המערכת ומערערים את אמון הציבור.

3. התוצאה: שחיקה במעמד המערכת

כשציבור מרגיש שהמערכת אינה עצמאית ואינה נאמנה לו, הוא מפסיק לשתף פעולה.

במצב כזה, החוק מאבד את כוח ההרתעה שלו, והחברה כולה משלמת את המחיר.

משפט מפתח:

"כשבכיר משנה גרסה או משדר נאמנות כפולה – הסדק באמון הציבור הופך לשבר שקשה לאחות.”

ציר שלישי: ‘תיאוריית חלונות שבורים’ – מהקטן לגדול

הדימוי של ‘החלון השבור’

תיאוריית ‘חלונות שבורים’ גורסת כי הזנחה של בעיות קטנות תוביל להסלמה ולקריסה של המערכת כולה.

שינוי גרסה של המפכ"ל או פעולה לא שקופה של נציב שב”ס הם"חלונות שבורים”.

אם לא מתקנים את הבעיה מיד ובנחישות, האמון במערכת כולה יתערער.

תגובה מיידית מול גרירת רגליים

מנהיגות נמדדת ביכולת לזהות את ה "חלון השבור" ולטפל בו באופן מהיר ושקוף.

כל דחייה בתגובה נראית כהסתרה או ניסיון למזער נזקים – מה שמחריף את המשבר.

משפט מפתח:

"מערכת שלא מטפלת בחלונות שבורים בזמן תמצא את עצמה מתמודדת עם קריסת המבנה כולו.”

ציר רביעי: המבחן האתי והמנהיגותי

מנהיגות בשעת משבר

אחריות אישית אינה רק עניין משפטי – היא גם עניין של יושרה ומוסר.

מנהיג נמדד ביכולתו לשדר אמינות ולפעול על פי ערכים, גם אם המחיר האישי כבד.

דוגמה אישית

מנהיגות אינה מתבטאת רק ביכולת לנהל – אלא גם ביכולת לשמש דוגמה.

אמון הציבור מתבסס על דוגמה אישית של בכירים במערכת.

משפט מפתח:

"מנהיגות אינה מתבטאת רק במעשים – אלא ביכולת לעמוד מאחורי ההחלטות גם בזמני לחץ.”

מה הציבור מצפה?

1.         שקיפות מלאה: לא חצאי אמיתות, לא שינויי גרסאות.

2.         תגובה מהירה ואמיצה: כל דחייה או עמימות מעמיקה את המשבר.

3.         אחריות אישית: המפכ"ל והנציב צריכים לקחת אחריות על מעשיהם ומחדליהם.

4.         חקירה בלתי תלויה: הציבור מצפה לבדיקה חיצונית ושקופה של האירועים.

מסקנות וקריאה לפעולה

            1.         הנאמנות הראשונה היא לציבור ולחוק – לא לממנה.

            2.         אסור לשחק משחק כפול – המערכת חייבת להיות שקופה לחלוטין.

            3.         המבחן האמיתי הוא לא רק משפטי – אלא מוסרי וציבורי.

            4.         אמון הציבור הוא משאב יקר ערך – בלעדיו, המערכת אינה יכולה לתפקד.

המסר מסכם שלי :

·         אמון הציבור הוא ההון האמיתי של כל מנהיגות. אי אפשר לקנות אותו, ואי אפשר לזייף אותו.

·         נאמנות לממנה חייבת להיעצר ברגע שבו היא פוגעת באמון הציבור.

·         זהו מבחן לא רק למפכ”ל ולנציב – אלא לכל המערכת כולה.

מבחן המפכ"ל ונציב שב”ס:

נאמנות, אסטרטגיה ואמון הציבור במבחן הדמוקרטיה

***** הכנה עצמית להשתתפות בפאנל  *****

המייל שלי

מבחן המפכ"ל ונציב שב”ס:

נאמנות, אסטרטגיה ואמון הציבור במבחן הדמוקרטיה